לפני מספר שבועות הגיעה אלי לבוטיק בחורה צעירה בשנות העשרים המוקדמות שלה נקרא לה ליהי, ליהי בחורה גבוהה ויפייפיה עם עיניים עצובות ומביטות ברצפה ומבקשת לרכוש שמלה ערב לחתונה של בת דודתה.  עם מבט מושפל מבקשת בגד לא משנה מה העיקר שהבגד ״יעלה עלי״ היא אומרת לי ואני באותו רגע הלב שלי נחמץ ואני נזכרת במשפט של הבת שלי עדן שאמרה פעם הבגד בוחר אותך ולא את בבגד מה שיעלה עלי מבחינת המידה אני מתפשרת ולוקחת אין לי אפשרות של בחירה לא של גיזרה לא של צבע אני נתונה לחסדי הבגד אשר במידותיו מתאים לי.
חייכתי ברכות הבטתי בעינייה של ליהי והבטחתי לה שאני כל כולי בשבילה ואין מצב שהיא עוזבת את הבוטיק ללא בגד לחתונה.  
חייבת לציין שהייתי כל כך נחושה לעזור לליהי שעמדה מולי אז התחלתי במשימה ביקשתי ממנה למדוד את כל מה שאני מביאה לה לתא ההלבשה גם אם זה פחות הטעם שלה כדי שונכל לראות מבחר של גזרות ונבחן את מה שהכי מתאים לה ולשמחתי הרבה ליהי זרמה איתי והתחילה למדוד את השמלות שנתתי לה מודדת יוצאת מתא ההלבשה ומביטה במראה ולא והבת שוב מנסה למדוד את השמלה השניה ושוב ליהי פחות אוהבת את מה שהיא רואה במראה חזרה לתא ושוב ליהי מחליפה הפעם את האוברול וככה חוזר חלילה לפחות 10 פעמיים שתוך כדי מדידה וליהי עומדת ומביטה במראה היא אומרת לי כדרך אגב שחלומה ללבוש בגד מנצץ, יש לנו מבחר מאוד גדול של פריטי ערב בבוטיק ומלאי הדגמים תמיד מתחדש ומתעדכן כך שאין מצב כמעט ומישהי לא מוצאת אצלנו בבוטיק בגד.

אני מסתכלת על ליהי ורואה את האכזבה הגדולה על פניה ותחושת התסכול הכל כך גדולה ואני לשנייה מבדת פוקוס ולא ודעת איך עוזרת לייהי חושבת ופתאום משום מקום נזכרתי שיש לי אוברול במחסן שאני שומרת לללקוחה שבבוקר החליפה בשמלה וטרם הספקתי להוציא אותו לבוטיק אני אומרת לליהי רגע  נכנסת למחסן ושולפת את האוברול שהוא מבד מנצנץ ויוצאת לכיוון ליהי הפנים שלה אומרות הכל החיוך ושפת הגוף מדברת בשפה אחרת פתאום. 
אני מגישה לה את האוברול ומבקשת ממנה למדוד אותו בחיוך גדול היא נכנסת לתא ההלבשה ומודדת את האוברול ליהי יוצאת מתא ההלבשה עם גב זקוף, ביטחון שמה שהיא לובשת מדויקת לה חיוך אין סופי ואושר אחד גדול שלא ניתן לתאר.